מונדיאל 64 באופק? הגורו מזהיר: לא כל הרחבה היא התקדמות

ג'אני אינפנטינו הודיע כי פיפ"א שוקלת להרחיב את מספר הנבחרות במונדיאל ל-64, והדיון כבר הוצא מהחדרים הסגורים אל הפודיום הציבורי. זו המשכה של מגמה גלובלית להרחבת טורנירים, כשהמניע ברור: הגדלת חשיפה והכנסות מול הבטחות לפיתוח הכדורגל העולמי. ההודעה פתח דלת לויכוח מקצועי-כלכלי רחב שלא ייעצר בקרוב.

מהנתונים והניסיון של האחרונות עולה חשש ממשי לפגיעה ברמת התחרות: ככל שגדל מספר הנבחרות כך אפקטיביות המערכת המקצועית נשחקת, ולוח השנה העונתי של מועדונים כבר קרס תחת עומס. ההרחבה תשפיע גם על חלוקת המושבים, אופי שלב הבתים ומשמעותה של ההישג בטורניר. אינפנטינו מדבר על צדק פדרלי — אבל הכדורגל מקצועי, ולא רק שיווקי.

לנבחרות קטנות זו הצעה מפתה: צ'אנס לעמוד על הבמה הגדולה, תמריץ להשקעה בתשתיות וכרטיס הכניסה לשוקי שידור חדשים. יחד עם זאת, יש עלויות אדירות לאירוח ולהכשרת אצטדיונים, ופוטנציאל לפערים שיאשימו את פיפ"א בהסתה פוליטית של השוק. המארגנים הבאים יצטרכו קפסולות של תכנון לוגיסטי וכלכלי כדי לא לשקוע בחובות ולהציף ליגה קומפקטית.

העמדה שלי ברורה: 64 זה רעיון שממדרגה נותן פתרון לתופעות שיווקיות אך מסכּן את איכות המשחק. אם פיפ"א רוצה הרחבה — תעביר אותה בשלבים מבוקרים, עם קריטריונים מקצועיים ברורים, בדיקת תשתיות מקיפה ושימור רף איכותי של טורניר. הצפוי: דיונים ארוכים, ניסויים בפורמטים חלופיים — אך מימוש מלא של 64 נבחרות בטווח המיידי נראה לי סיכוי קלוש.