המהפכה של 64: כשכדורגל העולם מקבל פורמט חדש — ומה זה אומר לנו

נשיא התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה הודיע באופן רשמי על כוונה להרחיב את מונדיאל העוד ל‑64 נבחרות, הכרזה שמרעידה את המפה הארגונית של הענף. ההכרזה מגיעה מתוך לחץ פוליטי וכלכלי ברור מול פיפ"א והליגות הלאומיות, אך נכון לעכשיו היא אינה בעלת תוקף סופי עד לאישור רשמי. מבחינת תקשורת והופעה ציבורית — זה אירוע שמשנה את השיח סביב הטורניר.

המהלך מוצג כצעד דמוקרטי שיפתח דלתות לנבחרות קטנות ויביא הכנסות נוספות, אך יש לו מחיר ספורטיבי כבד. הרחבת פורמט תחייב שינויים בלוח זמנים, בכמות משחקים ובמבנה שלבי קבוצות והחלפת נוסחאות דירוג. קשה להבטיח כי איכות המשחקים והרמת התחרות לא תיפגע אם לא יוגדרו קריטריונים קשיחים.

ההשלכות הפוליטיות עשויות ליצור קרבות בין קונפדרציות — בעיקר בין קונמבול, פיפ"א וארגוני ליגות אירופאיות שמגנות על מועדי מועדון. המועדונים הגדולים, שחקנים כמו ליונל מסי וניימאר, וליגות כגון הפרמייר־ליג יחושו בעומס ובסיכון לפציעות. במקביל, זוהי הזדמנות לפריסה גלובלית של הכדורגל, אך רק אם יהיה תיאום בין כלל הגורמים.

כנימה אסטרטגית: פיפ"א חייבת להשיב את המושכות ולהוביל תהליך הדרגתי, עם ניסוי ממוסגר, הקצאת מקומות ברורה ושמירה על איכות הספורטיבית. הצעתי הברורה היא מעבר מדורג — בדיקה של שלבים מתקדמים לפני קפיצה ישירה ל‑64, הגנה על מועדי מועדונים והבטחת קריטריונים ספורטיביים שקופים. מי שרוצה מהפכה יבקש אותה בזהירות; אחרת המהפכה תהפוך לבלון מסחרי שיתפוצץ על הדשא.