הגורו: חזרה ל־1998 — זידאן ובארטז משחזרים את צרפת

הדו״ח מגיע כמו סצנה משחזור היסטורי: זינאדין זידאן ובאביין (פאביין) בארטז שבים לעבוד יחד במסגרת נבחרת צרפת. לפי ההכרזה הרשמית זידאן מונה למאמן הראשי ובארטז מצטרף כמאמן שוערים — מהלך שמפעיל מיד אסוציאציות לטריומף של 1998. ההודעה עוררה ציפייה ציבורית גדולה יחד עם שאלות מקצועיות כבדות.

המשמעות רחבה מהסנטימנט: מדובר בניסיון לרתום מורשת לטובת פרויקט מודרני. מבחינה תקשורתית זה מספק דלק להזדהות ולגיוס אמוציונלי של הקהל, אך מבחינה מקצועית המיזוג בין אגדות העבר לספורט המודרני מחייב גבולות ברורים וסדרי סמכויות. אני טוען שההצלחה תלויה בדיוק בנקודות האלו — לא ברגש.

מבחינה טקטית זידאן ינסה להחיל שליטה כדורגלית, יצירתיות ותזוזה התקפית, בעוד שבארטז אמור להחזיר ביטחון ושקט לשער. האתגר הוא לשלב את רוח התקיפה עם משמעת הגנתית, במיוחד מול מערכות מחריפות כמו VAR ולחצי סדר יום מודרניים. בלי סגל ברור של סמנכ״לים מקצועיים ותכנית פיתוח שוערים עדכנית, שינויים אלה עלולים להישאר במישור הרטורי.

הגורו אומר: זה מהלך נבון אך פגיע לטעות. המלצתי הברורה — להגדיר תקופת הסתגלות קצרה ומחושבת, לחלק סמכויות באופן קונקרטי ולמדוד הצלחות בשלבים; מי שמנסה לנטוש את המקצועיות לטובת נוסטלגיה ימצא עצמו במהרה בעייתי. התחזית שלי: אם ינהלו נכון את חיבור המורשות והחדשנות — נבחרת צרפת תחזור להיות כוח מוביל; אחרת, זה יסתיים בכאב גאווה מקצועי.