הגורו חושף: מונדיאל 2026 — הכסף שבר את השיאים (ולא כולם שמחים)

פיפ״א סיימה את מונדיאל 2026 עם רווחים חסרי תקדים, והמספרים לא משאירים מקום לאשליות. הכנסות משידורים, ספונסרשיפ, מכירת כרטיסים וחבילות אירוח שילבו כוחות והניבו תזרים שמזכיר עסק בינלאומי שנמצא בשיאו. זו לא תוצאה מקרית אלא מדיניות מסודרת של מונטיזציה מוגברת.

המהלך היה פרגמנטלי ומתוכנן: הרחבת הטורניר ל‑48 נבחרות ויותר משחקים, בחירת מארחות בעלות שווקים ענקיים (ארה״ב, מקסיקו, קנדה), וניהול זכויות מרכזי וצפוף הובילו להקפצה של מחירי שידור וחבילת חסויות. פיפ״א ניצלה טכנולוגיות למכירת חוויות VIP ודינמיקה של שוק משני לכרטיסים כדי למצות כל מקור הכנסה אפשרי. המבנה העסקי החדש פשוט עבד — לטובת הקופה.

אבל הבעיה לא במספרים אלא בהשלכות: העלייה במחירים הרחיקה צופים מסורתיים וסיבכה קשרים עם קהילות מקומיות שלא ראו את הרווחים ברמה המקומית. יש כאן פער בין רווחים תאגידיים לבין ערכי הספורט והנגישות, ושאלה מוסרית על מי נהנה ומה נשאר. כשמונופול כלכלי מחליט איך משחקים כדורגל — התחרות והערך הציבורי נמצאים בסכנה.

הגורו אומר זאת בפשטות: פיפ״א השיגה את מה שרצתה — כסף רב — אבל המשבר הבא יגיע ממחאה ציבורית ומלחמות רגולציה. מומלץ למדינות מארחות ולגופים רגולטוריים להטמיע כללי חלוקה מחייבים, שקיפות בהכנסות ומנגנוני הגנה לאוהדים. אם לא ייעשו שינויים, המודל הזה יחזור על עצמו ויחליש את המותג של המשחק עצמו.