איטודיס חולם על יורוליג של 30 — חלום שנשקל על משקל הפוליטיקה

דימיטריס איטודיס הציף השבוע חזון שאינו מסתכם באמירה של מאמן — יורוליג מורחב ל‑30 קבוצות. על פניו זו הצהרה שאפתנית: יותר מקומות, יותר שווקים, יותר כסף. העיקרון ברור; המימוש הרבה פחות.

מבחינת לוח זמנים ותחרותיות, הרחבה מיידית תיצור עומס על שחקנים ולחץ על ליגות מקומיות. חוזי שידור וסכומי זכויות יסחרו מחדש, ואם ההסכמות לא יושגו המוצר על המגרש עלול להיפגע. עבור מועדונים קטנים זו יכולה להיות הזדמנות — או המלכודת הכלכלית הבאה.

העוצמה של האמירה נוגעת בעיקר לפוליטיקה: איטודיס אף אמר שהוא "מקווה שהרוסיות יחזרו". החזרת צסק"א ומועדונים רוסים תלויה בהחלטות ממשלתיות וסנקציות, ולא רק ברצון הספורטאי. ללא הסדרה בין גופי הכדורסל האירופיים ופתרון סוגיות משפטיות וביטחוניות, ההרחבה תיתקל בחסמים משמעותיים.

העמדה שלי ברורה ונחרצת: היוזמה נושאת פוטנציאל עסקי וספורטיבי, אך היא תלויה יותר בפוליטיקה ובמימון מאשר במתכונת טכנית. אני ממליץ ליורוליג לתכנן הרחבה מדורגת, עם חוקים כלכליים ברורים והגנות לתחרות הוגנת. תחזיתי: יורוליג של 30 קבוצות ייתכן בעתיד — אך רק אם יחולו שינויים מדיניים וכלכליים מהותיים; בלעדיהם זה יישאר חזון בלתי ממומש.