הגורו: הנבחרת לא תוכל לנצח את השנאה — מי באמת אחראי?

הדיון הציבורי סביב הכותרת משמיע קולם של רגשות וציפיות: האם נבחרת ישראל צריכה להיות המגנט שימגר את האנטישמיות? התשובה של הגורו ברורה וחדה — לא. להטיל על שחקנים משימה פוליטית כה כבדה מעמיס על ההגדרה המקצועית של הספורט ופוגע באמינות המסרים.

כדורגל אמנם במה עם חשיפה עצומה והשפעה תרבותית, אבל יש לו גבולות טבעיים ביחס לשינוי חברתי עמוק. לצפות שהמגרש יפתור בעיות מערכתיות זה להחליף מוסדות במדיה. ספורט יכול להציג עמדות ולהטיל לחץ ציבורי, אך אי־אפשר להעמיס עליו את תפקיד האכיפה והחינוך המוסדי.

האחריות לקטיעת אנטישמיות מוטלת בראש ובראשונה על המדינה, הפדרציה, הגופים הבינלאומיים והמוסדות החינוכיים. יש צורך בסנקציות עקביות של FIFA/UEFA, בפרוטוקולים ברורים לטיפול בתקריות ובהשקעה מתמשכת בחינוך ובהכשרת צוותים אצטדיוניים. פתרונות פרגמטיים — חקיקה, אכיפה ושיתופי פעולה בין רשויות — יניבו תוצאות ארוכות טווח.

ההמלצה של הגורו ברורה: להגן על טוהר המשחק ולהשתמש בנבחרת כמסר מוסרי בלבד, לא ככלי פתרון יחיד. יש לבנות קואליציה של מדיניות, אכיפה ותוכניות חינוך, וללוות אותה בקמפיינים תקשורתיים מדויקים. אם גישה זו תיושם בעקביות, התקריות ירדו והנבחרת תוכל לעשות את עבודתה המקצועית — לנצח על המגרש.