פוליטיקה בספורט: כשהשר זוהר מברך — מי באמת מרוויח?

השר זוהר בחר במלים ברורות — "בהצלחה לאחת הידידות הגדולות של ישראל" — והברכה הזו אינה רק נימוס דיפלומטי. זה איתות ציבורי שמציב את הספורט כבמה למעשים פוליטיים, ולא כתחום נייטרלי של תחרות וכישרון.

המהלך קרוב יותר לאסטרטגיה תקשורתית מאשר לעניין ספורטיבי. ברכות רשמיות כאלה משמשות כחיזוק בריתות חוץ ופנים, ומעבירות מסר הן לקהל הביתי והן ליעד החיצוני — זה לא חסד, זו בחירת צד.

לתוצאה יש מחיר: ארגונים מקצועיים, שחקנים וקבוצות נלכדים בין הנראות התקשורתית לבין הצורך לשמור על עצמאות מקצועית. ההתערבות הזו מסכנת את אמון הציבור במגרשים ומייצרת precedent שבו החלטות פוליטיות ישפיעו על מדיניות ספורטיבית.

המסקנה ברורה ונחרצת — צריך חומת הפרדה ברורה ומדיניות אתית תקיפה מול מקרים דומים. אם לא ייקבעו כללים והשלכות ברורות, המגמה רק תחמיר; אני ממליץ לאיגודי הספורט לגבש כללי תגובה מיידיים ולהבהיר לעמיתי בממשלה: ספורט הוא לא במה פוליטית.