הגורו: המלחמה שיתקה את הנבחרת — לא סתם פציעה אלא קריסה מנוהלת

המלחמה לא רק הפחיתה את כמות הנסיעות והשידורים — היא חתכה את הרצף המקצועי של נבחרת ישראל. אימונים בוטלו, שחקנים גויסו או הועברו לאזורים בטוחים, ותשתיות אימון שהיו ברות שימוש בהלם או הרס. התוצאה המיידית היא עצירה של פרויקט מקצועי ותדמית ציבורית שנפגעה.

מה שנראה כ״נזק אגבי״ הוא למעשה צבירה של כישורים שאבדו: פיתוח צעירים נעצר, תכניות תקציב נדחו והיערכות לקמפיינים בינלאומיים נמחקה. מאמן הנבחרת נדרש לקבל החלטות תחת אילוצים ביטחוניים ולא מקצועיים, וזה פוגע במעגל הבחירה ובהמשכיות הטקטית. במישור הדירוג והכרטיסים לטורנירים, הזמן עובד נגדנו.

האחריות לא лежת רק על השחקנים או על המגרש — היא פוליטית ומנהלית. ההתנהלות של ההתאחדות, הקשר עם משרד הספורט והמועדונים יקבעו אם הכדורגל ייכנס לשיקום מהיר או לשנת שיקום ארוכה. אם לא יוקצה תקציב חירום ותכנית ברורה להחזרת שחקנים לשגרת אימונים, ההשלכות ימשיכו להחריף.

כגורו וכמנתח חוטף המציאות, אני אומר: מגיעה תוכנית חירום לאומית לכדורגל — מסלולי שיקום פיזי ונפשי, העברות לאתרי אימון חלופיים ושיתוף פעולה בינלאומי לאירוח משחקים. בלי מנהיגות מקצועית ותקציב ממוקד, הנבחרת לא תחזור לתקינות בתקופה הקצרה. ההחלטה עכשיו היא האם להציל חלק או לאבד דור שלם.