פוליטיקה על המגרש: ברכות, עקיצות ומסרים אחרי הניצחון של ארגנטינה

השרים הימניים בממשלה — בראשם מרים מרגב ובצלאל סמוטריץ' — ברכו את נבחרת ארגנטינה על זכייתה במונדיאל ובו בזמן הפנו עקיצות ציניות כלפי אנגליה באמצעות פוסטים והודעות תקשורתיות. האירוע נלקח מידית מהמשחק אל מרחב התדמית הביתית, שם כל ברכה היא גם חתימה פוליטית.

המניעים ברורים: פוליטיקאים משתמשים ברגעי שיא ספורטיביים כדי לשלוח מסרים לקהל הבוחרים שלהם, לבנות אג'נדות זהותיות ולחלחל נרטיבים. הברכות והעקיצות אינן רק שיג ושיח של אוהדים — הן מהלכים רטוריים שמנוסים למדוד סולידריות, זעם ή הומור מול בסיס תומכים מסוים.

זו אקטואליזציה של הבעיה הישנה: הספורט כמזבח פוליטי. אני רואה בכך חוסר אחריות סמנטי — הזכייה של ספורטאי אינה תירוץ להעלים בעיות מדיניות אמיתיות או להפעיל שיווק פוליטי זול; המחטף התקשורתי מפחית מהמשמעות הספורטיבית ומנציח דיכוטומיה שבסופה מנצחים רק צלמי הרשת.

תחזית והמלצה: הפוליטיקאים ימשיכו לנצל רגעים ספורטיביים עד אשר הציבור ושליטי התקשורת יצרו חיץ ביקורתי בין אהדה ספורטיבית ליומרות מדיניות. כדי לשמור על טוהר האירוע — על מקבלי ההחלטות להימנע מהדרת ספורט לטובת רווח פוליטי קצר, והעיתונות צריכה להעמיד אותם לדין ציבורי על כך.