האיש שלא נרגע: הקמפיין שמנסה להוציא את ישראל מאופ"א נמשך גם אחרי ההפסקת אש
ההפסקת האש הפוליטית לא עצרה את האיש שמוביל מהלך להסרת ישראל מאופ"א, והפרשה שוב חוזרת לכותרות בעיתונות ובעמדות דיפלומטיות. זה אינו מאבק טכני בלבד אלא שילוב של לובינג פוליטי, תביעות משפטיות וחשיפות תקשורתיות שמטרתן לשנות את המפה הספורטיבית. מי שמאמין שמהלך כזה יתרחש בשקט טועה — יש כאן מנגנון פעולה מאורגן.
שיטות הפעולה ברורות: תלונות רשמיות מול אופ"א, פנייה לנציגי מדינות, שימוש בכלי דעת קהל ויצירת מסמכים שמנסים להסיט את הדיון מספורט לזירה פוליטית. אופ"א רשומה כחוששת מפרספקטיבה שמקשרת בין אלימות לבין פעילות ספורטיבית, אך היא גם מנסה לשמור על עקרון הנייטרליות. המשמעות היא תהליך ביורוקרטי ארוך וקטלוגי של ראיות, ולא פסק דין מיידי.
העמדה שלי ברורה: מדובר בקמפיין פוליטי שניצל משברים כדי להשיג מטרות שאינן ספורטיביות, וההשלכות על המערכת הכדורגלית בישראל יכולות להיות כבדות אם לא יינתנו תגובות מקצועיות ומחושבות. אופ"א אינה גוף שיזרוק מדינות מתוך סערה פומבית בלי קונצנזוס רחב, אבל פתיחת תיקי חקירה והגבלות זמניות עלולות לפגוע בקבוצות ובשחקנים. המהלך מסוכן לא רק למדינה אלא ליציבות האירופית של הספורט.
התחזית וההמלצה שלי כגורו ברורה: הציפייה לניתוק מיידי רחוקה מהמציאות — אך הלחץ לא יחלוף מעצמו. על ההתאחדות לכדורגל הישראלית לפעול משפטית, לבנות בריתות פוליטיות בתוך אופ"א ולנהל קמפיין הסברתי מקצועי וממוקד. אם לא יעשו זאת, נזקים ארוכי טווח לספורט הישראלי עלולים להפוך למציאות.