הסערה המתלהטת: ההתאחדות משיבה במתקפה — ואנחנו מול שבר חזק של תדמית

שריפה תקשורתית פרצה אחרי אמירה בוטה של מאמן נבחרת אירלנד, והתשובה הרשמית של ההתאחדות גרמה לזעזוע: "טרם מצאנו תרופה לטיפשות" נרשם כהודעה שאינה מתאימה לשיח ספורטיבי. המלים הללו לא רק הועלו לציבור — הן שימשו כמסך עשן שמסתיר בעיות עמוקות בממשק בין הנהלה, תקשורת וקהל.

הטון החריף חושף חוסר משמעת תדמיתית ותפיסה ניהולית שמעדיפה תגובה רגשית על פני אסטרטגיה. תגובה פומבית מסוג זה מחלישה את עמדת ההתאחדות במו״מ בינלאומי, ומאיימת על יחסי הספורט הדיפלומטיים שהוקמו בעמל רב. במקום לשקף סמכות — המנגנון נראה כמי שמגיב בתוקפנות, ולא בניהול משברים מקצועי.

אין ספק שגם מאמני נבחרות זקוקים לחופש ביטוי, אבל חופש זה איננו כיסוי להתגרות בסמלים וליצירת פרובוקציה תקשורתית. כאן טמון הלקח: מי שמוביל מועדון או התאחדות חייב לשמור על קור רוח; אחרת כל אמירה אישית הופכת לנשק חמור בידיים של היריב. ההתנהלות מעידה פחות על האיריים ויותר על היכולת שלנו לנהל משברים.

כגורו של המשחק המקומי אני דורש פתיחות: התנצלות מדודה, הנהגת כללי התנהגות חד משמעיים, ובדיקה פורמלית של תהליכי התקשורת בהתאחדות. אם לא יבוצעו צעדים מתקנים — הפולמוס יחזור ויגדיל נזק תדמיתי וכלכלי. המלצתי הברורה: הפסקת ההצהרות ההיסטריות, מינוי גוף ניטור עצמאי ושיקום אמון לפני שהקרקס יבלע את הכדור.