כשהטוב לא מנצח: אלמוג כהן גאה בשחקנים — אבל התוצאה מדברת אחרת

אלמוג כהן הופיע אחרי המשחק עם אמירה ברורה: הוא גאה בשחקנים שלו על המחויבות והאופי, אך הכרה שקשה להסיר — לא תמיד הקבוצה הטובה ביותר מנצחת. ההצהרה לא באה כהפתעה; זו מסורת ישנה של כנות אחרי תבוסות שנראות לא הוגנות. הקהל שואל איפה האשם, והמאמן בוחר לכבד את המאמץ למרות התוצאה.

הסבר טכני לכך שטובים מפסידים הוא פשוט ועמוק: יעילות מול השער, ניצול מצבי נייח, ושיפוט הם משתנים שחוסמים תרגיל טוב. הנתונים מראים שלקבוצה שהיו לה שליטה בכדור אך חוסר בעמידה מול השער יש סיכוי גבוה יותר להפסיד. אין כאן תירוץ — יש כאן אמת סטטיסטית שהמוכרת לפאסיונרים של המשחק.

הגורו רואה באלמוג דמות שמדברת אמת, אבל לא מתיישבת על זה. גאווה ציבורית חשובה, היא שומרת על מורל ומייצרת חוטים ארוכים של אמון, אך התוצאה היא האמת שמשאירה סימני שאלה מקצועיים. אם ההנהלה והמאמן לא מתרגמים את ההצהרות לשינויים ברוטציות, בלחצים ובהשלמת ההתקפה — המחויבות תישאר תמונה יפה בלי נקודות.

ההמלצה ברורה: לעבוד על סופי משחק, לדייק בהכנה למצבי נייח ולהטמיע פתרונות לשלב האחרון של ההתקפה. הגורו צופה שהקבוצה תתקן חלקית אם ינקוט בשינויים מבוססי נתונים ושיחזיק אמירה אחראית על שחקני המפתח, אחרת יש סיכון למגמה של הפסדים בלתי מוצדקים. העתיד יכריע — אך מי שמוכן לשנות ינצל את המשפט של אלמוג לעוצמה מעשית.