הגורו: אלי אוחנה נפרד — דור של גיבורים מסתיים
אלי אוחנה הודיע באופן רשמי בראיון ל'ספורט 1' על פרישתו ותמצית דבריו היתה ברורה: "סיימתי את דרכי". ההודעה סוגרת דף אישי אבל פותחת דיון ציבורי על מה נותר מהמורשת שהוא ביקש לייחד לעצמו.
אוחנה היה ועוד יישאר סימבול של תקופה בה הכדורגל הישראלי חיפש אישיות וקשיחות מקצועית. מעמדו במועדונים ובנבחרת העניק לו מעמד של דמות מייצגת — לא רק שחקן אלא משאב הולך ונעלם של ניסיון וערכים.
הפרישה לא נראית כמתרחש פרטי בלבד: היא חושפת חולשות מערכתיות בעבודה עם דורות העוקבים — העדר מסלולי העברה ברורים, תפקידים ממוסדים לאגדות והפיכתם למנטורים. בעיני הגורו, זה רגע שדורש פחות נוסטלגיה ויותר תוכנית עבודה ממשית לשימור הידע.
המלצתי הברורה היא לא להשאיר את המהלך כרגע סנטימנטלי: מועדונים וההתאחדות חייבים להציע לאוחנה ולדומיו תפקידים בהכשרה, חונכות ואקדמיות. אם לא יוקמו מסלולים כאלה, נזכה לפרידות דומות — ולא נלמד מהעשייה שהשפיעה באמת.