הגורו: הדרך של נבחרת הנוער — האם נעלה ליורו או נישאר בדרך?

השאלה "מה הלאה" אחרי הקמפיין האחרון של נבחרת הנוער הפכה לדרמטית אך לא מנותקת מהמציאות. ההישגים החלקיים הראו שיש חומר גלם, אבל חסרים רצף תוצאות, זהות טקטית והשקה אמיתית בין אקדמיות למועדונים.

מה שמונע היום מהנבחרת להגיע ליורו הוא פחות כישרון ויותר מבנה. מערכת ניהולית לא קוהרנטית, חוסר דקות תחרותיות לשחקנים המובילים והיעדר סגל גמיש שמותאם למסגרת בינלאומית פוגעים ביציבות הקמפיין.

המענה חייב להיות כפול: שדרוג הכנה טקטית ומשמעת משחקית במענה לאתגרים של משחקי חוץ, לצד מדיניות ברורה של קידום צעירים במועדונים הביתיים. זה אומר לקבוע שיטת משחק ברורה, לשלוח שחקנים להשאלות רלוונטיות ולבחור מאמן נוער בעל אמירה ברורה ולא רק כרטיס קופון.

מבחינת גרידת המציאות — יש חלון הזדמנויות קצר. אם הנהלה, מאמן ומועדונים יתאמו ציפיות ויבצעו מהלכים פרקטיים בשנה הקרובה, ישראל תוכל להיאבק על כרטיס ליורו; אחרת נגיד שוב שהפוטנציאל נשאר שטרם מומש. ההמלצה שלי: השקעה מיידית בגישה טקטית, מינוף השאלות והשארת קו ברור בין אקדמיה לנבחרת.