הגורו: כשהפוליטיקה נכנסת לגמר — חביב בחר צד והמשחק כבר לא יהיה אותו הדבר

במהלך הכיסא החם שלפני הגמר, חביב השמיע אמירה שתפסה את תשומת הלב: "ספרד עם פלסטין, ארגנטינה עם ישראל". ההצהרה הפכה לנקודת חיכוך מיידית בין מעריצים, תקשורת ופוליטיקאים, והסטירה הזו בין כדורגל לפוליטיקה נדבקה ככתם על האירוע.

התגובות היו חדות ומנוגדות: חלק ראו בכך אמירה עקרונית וביטוי לערכים, אחרים כאקט פרובוקטיבי שמטרתו השגת כיסוי תקשורתי. מהלך כזה מאיץ פולאריזציה, מעמיס על הקונטקסט הספורטיבי ומעביר את הדיון מהטלנט של המגרש אל שדרות ההשקפות הציבוריות.

כגורו שמסתכל מעל הקהל, אני אומר: אין כאן נייטרליות — יש מניפולציה פומבית. חיבור בין נבחרות למדינות שנושאות סכסוכים פוליטיים בלי ניתוח עומק הוא קיצוני ופוגע בקהלים שמצפים לשיח ספורטיבי מקצועי. הזירה הציבורית זקוקה להבחנה, לא למחוות רטוריות שמנציחות שנאה ושחיקה של אמון.

המלצתי ברורה: ארגוני הכדורגל והתקשורת צריכים להסתגל ולהטמיע כללי התנהלות ברורים מול פרובוקציות מסוג זה — שקיפות, חינוך תקשורתי וסנקציות מותאמות. החיזוי שלי: הסערה תישאר בכותרות שבוע, אבל לא תשנה מי ינצח על המגרש; חביב חייב להחליט אם הוא רוצה לשמש פרשן או מפיץ דעה פוליטית, והבחירה הזו תקבע את עתידו הציבורי.