הגורו: המינוי של איל ברקוביץ' — מהלך חכם או קרקס מקצועי?

ההצעה להכניס את איל ברקוביץ' לסגל נבחרת ישראל הציתה דיון תקשורתי חריף. מצד אחד מדובר בדמות מוכרת שיכולה להכניס כריזמה ולהגביר חשיפה; מצד שני המניעים מאחורי המהלך מעוררים ספקות מקצועיים רבים.

מבקריו של המינוי מתארים אותו כבחרת אופנה — קמפיין תקשורתי שמחליף לוגיקה מקצועית בקולות רמים. התומכים משיבים כי ברקוביץ' מביא ניסיון שדה ויכולת חיבור לציבור, אך הוויכוח איפה עובר הגבול בין תרומה מקצועית לבין פוזה ציבורית נשאר פתוח.

הבעיה האמיתית אינה האם ברקוביץ' אהוד או שנוי במחלוקת, אלא חוסר ההגדרה של התפקיד המוצע לו. אם תפקידו יוגדר כיועץ טקטי עם סמכויות ברורות, ויש מדדים שמודדים תוצאה — יש סיכוי לתרומה; אם זה רק תפקיד סמלי, הנזק עלול להיות ממשי למערכת המקצועית.

הגורו מסיים בפשטות: אם מישהו רוצה את ברקוביץ' בנבחרת — שיעשה זאת בכבוד של מקצוענות. הגדרה ברורה של תחומי אחריות, מבחני כשירות, לוח זמן ותנאי הערכה — או שלא. אחרת זה לא חייל, זו מחזה, והנבחרת אינה במה לפרזנטורים.