כשמגדילים נכון — ההחלטה שתוכל להביא את ישראל למונדיאל

ההחלטה הבינלאומית להרחיב את מונדיאל מ־32 ל־48 קבוצות יוצרת חלון הזדמנויות שלא נראה שנים. זהו רגע שוק, לא נס: המשמעות הראשונית היא יותר מקומות, אך ההשפעה האמיתית תלויה במה שנעשה כאן, בישראל.

אם רוצים לנצל את ההזדמנות צריך לתכנן מערך ארוך טווח: אקדמיות נוער מקצועיות, שיפור רמת המאמן, לוח משחקים מושכל ושיתוף פעולה אמיתי בין התאחדות, מועדונים ובתי ספר לכדורגל. המועדונים הגדולים — מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב — חייבים לקחת אחריות על ייצור כישרונות ולא רק על תוצאות מיידיות.

המצב הנוכחי מראה שבזבוז הזדמנויות קורה עקב קצרים טקטיים: העדפת תוצאות קצרות טווח, מכירות מוקדמות של שחקני נוער וחוסר תכנון מקצועי במטה הנבחרת. ההחלטה הבינלאומית מחזירה אותנו לשאלה הבסיסית — האם יש כאן מדיניות אחודה וסבלנית שבונה סגל יציב לעשור הקרוב?

המסקנה שלי ברורה: ההרחבה היא מתנה רק אם נכתיב לה תנאים. אני קורא להתקין תכנית לאומית בת שמונה שנים, להקים ליגת פיתוח צעירים, למנות סמנכ"ל מקצועי בעל סמכות ולהשקיע בסקאוטינג בין־לאומי. עם תכנון כזה — ואני אומר את זה בגלוי — ישראל יכולה להפוך מועמדת ריאלית למונדיאל בתוך שני סבבי מוקדמות; בלעדיו, ההזדמנות תיחלף באכזבה.