זהבי פותח פרק חדש: כשהכדורגל נשאר בלב, פאדל הופך לאיום והזדמנות

ערן זהבי השיק היום ליגת פאדל בישראל — צעד שאינו ריימק של תחביב אלא מהלך מוקפד של מותג אישי. במסיבת העיתונאים דיבר על "התאהבות" בפאדל אך הקפיד להדגיש שהכדורגל עדיין בליבו. ההשקה משדרת רצינות: לא עוד ניסוי, אלא פלטפורמה מתוכננת.

מאחורי המיקרופון עומדות סיבות ברורות — הרחבת ההשפעה, הזדמנויות מסחריות ופוטנציאל לצמיחה מהירה בענף צעיר. פאדל צובר קהל ברחבי העולם, והשקעה של שחקן ברמתו יכולה להאיץ תשתיות, סבבי תחרות ומשיכת ספונסרים. מבחינה עסקית, זהבי מוסיף נכס שמפחית את התלות בהכנסה המקצועית מהכדורגל.

יש כאן גם שאלות מהותיות לגבי זהות ספורטיבית וניהול משאבים: האם שחקן-כוכב יכול לנהל שתי חזיתות בלי לפגוע באחת מהן? קהל הכדורגל נוטה לדרוך על שינויי בריתות; הפירגון הראשוני עשוי לדעת במהרה להחליף ספקנות. בעיניי, היוזמה אמיצה אך דורשת גב מקצועי ולא רק חתימת פנים.

כמנחה ופרשן, אני ממליץ על שני דברים ברורים: למנף את ההשקה לשיתופי פעולה בין מועדונים ופדרציות, ולסגור מודלים ניהוליים שיבטיחו המשכיות מקצועית. תחזיתי — אם זהבי ישמור על מעורבות עניינית בכדורגל ויפעיל את הליגה כמיזם מסודר, היוזמה תצליח ותשנה את מפת הספורט המקומית; אחרת זו עלולה להישאר בלקסיקון ההבטחות.