ברקוביץ' מאשים — האם הנבחרת במשבר עמוק?

איל ברקוביץ' חזר והרעיד את הבמה עם אמירה דרמטית: "אם הייתי מאמן הנבחרת, במחצית הייתי מתפטר". ההצהרה חורה כהצהרת מחאה קולנית, והיא לא נזרקת לרוח — היא משקפת תסכול שנוצר בתוך הקהל והתקשורת.

הטיעון של ברקוביץ' אינו רק הצגה רגשית; הוא נוגע בליבה הטקטית של הבעיה: יצירתיות אפסית, חילופים שאינם משנים דבר וחוסר התאמה בין מה שנדרש לבין היישום על הדשא. כשאנשים בכירים מדברים כך, זה סימן שמשהו עובד לא נכון במבנה ההכוונה ובסגנון המשחק.

אני, הגורו, אינני נמשך לתיאטרון — אך גם אינני מלעיג לצעקה כשיש רציונל מאחוריה. הברקוביץ' דרמטי, אבל יש לו נקודות ממשיות: ניהול משחק לקוי, חוסר גיבוש זהות ברורה וניהול סיכונים בעייתי. האשמה צריכה ליפול לא רק על המאמן אלא גם על מי שאחראי לתהליך הארוך טווח.

המסקנה ברורה: הפדרציה חייבת לבדוק את המערכת מכל הכיוונים — טקטיקה, צוות מאמנים, תהליך שחקנים. לא מדובר בהתפטרות טלוויזיונית במחצית אלא בתוכנית פעולה — רה־ארגון מקצועי או חילופי כיוון לפני שהמורל והדירוג ימשיכו ליפול. אם לא ייעשה דבר, הקריסה תהיה ממושכת ונורמטיבית.