הגורו: נבחרת בלי זהות — מה באמת חסר כדי להפוך לאיום אמיתי?
הכותרת הקולעת — "כמו סלט בלי טעם" — אינה נראית כמחמאה אלא כאבחנה חדה: נבחרת ישראל סובלת מחוסר זהות משחקית שמקפיא את היכולת להטביע חותם. הבעיה אינה רק בהעדר כישרונות; היא באי-היכולת להכניס אותם לסכמה שקוראת למשחק ומייצרת מצבים בררניים.
מבחינה טקטית, הנבחרת נגררת בין שיטות ולא בונה שגרה התקפית עקבית; החלפות וניסיונות ניסיוניים מערערים על הרצף. התלות בתקיפות נייחות ובמהלכים בודדים חושפת בעיית עומק — אין מספיק משחק יצירתי שמוביל לסיכויי שער אמיתיים.
האחריות נופלת על הכתפיים של הצוות המקצועי וההנהלה: אין מנהיגות ברורה על המגרש, ואין מדיניות ברורה לשילוב דור צעיר עם שחקני הניסיון. בלי קו מדיניות ארוך טווח ואחידות בהכנה, כל תיקון יהיה רק תחמושת נקודתית שאינה חודרת לשורש הבעיה.
המסקנה שלי ברורה ובלתי מתנצלת: צריך להכריע כעת — תוכנית טכנית חדשה, יצירת זהות משחקית ברורה ושילוב יזום של לפחות שלושה שחקנים צעירים בכל קמפיין. אחרת, נמשיך להישאר נבחרת שפשוט לא טועמת את הניואנסים של משחק גדול.