תירוץ השבת: למה זה לא מספיק להסביר את היעדרות ישראל מהמונדיאל

האמירה של "שחקן העבר" — שישראל החטיאה מונדיאל כי אנחנו משחקים בשבת — מסמנת ויכוח ישן שנוגע לזהות ולאיכות. זו הצהרה שנראית חדה ופשוטה, ולכן פופולרית; אבל כדורגל, ברובו הגדול, הוא תוצאה של מערכת מקצועית. כשמסתכלים מעבר לפינצטה, מתגלה שתמונה מורכבת בהרבה.

אין ספק שלשבת יש השפעות ממשיות: לוחות משחקים, זמינות שחקנים אימונים ותיאום עם אירופה נפגעים לעתים, ובקהילה הדתית־חילונית נוצרים מתחים שמשפיעים על מועדונים ושחקנים. עם זאת, הטענה שהשבת היא הסיבה הבלעדית מתעלמת מגורמים טכניים וטקטיים שאינם ניתנים להכלה תחת כותרת אחת. המגבלות התרבותיות יכולות להחריף בעיות קיימות — לא ליצור אותן.

הגורם המרכזי להיעדרות של נבחרת ישראל מהמונדיאל הוא מערכתי: כישלון בפיתוח שחקנים, אימון לא עדכני, מדיניות רכש בעייתית וחוסר השקעה בתשתיות ספורט ומדעי ביצועים. מועדוני הליגת העל וההנהלה הפדרלית נושאים באחריות על ההדרדרות הזו, ולא די בלחפש ישות חיצונית לכולם. השבת הופכת לעתים לתירוץ נוח שמסתיר העדר מנהיגות מקצועית.

המלצתי הברורה כגורו: להפסיק לסחור בתירוצים ולהיכנס לעבודה קשה — לוח מותאם אך גמיש, השקעה רצינית באקדמיות, שינוי שיטות אימון וניהול מקצועי שקוף. אם יש רצון אמיתי לשנות, צריך לתקן את היסודות; אחרת נחזור לאותו מסלול של הסברים נוחים בלי תוצאות. אני רואה פוטנציאל — אבל הוא תלוי ברצינות ההנהלה ובאומץ לקבל החלטות קשות.