פיליפנקו: הכסף דיבר — בישראל הרווחתי פי שניים, והמשחק? זה הלקח שלנו

איגור פיליפנקו סיפר בראיון ל‑Sport5 כי בשלב מסוים בקריירה שלו בישראל שכרו היה כפול ממה שהרוויח בספרד. ההצהרה מגיעה לא כתלונה ולא כגאה־שואף, אלא כעובדה שמצרפת את הבחירות האישיות שלו למסגרת מקצועית שונה לגמרי. המידע הזה מחדד תמונה שמעסיקה את הכדורגל הישראלי כבר כמה עונות.

הסיבות לכך אינן קסם אלא כלכלה: שוק קטן שמוכן להשקיע בסוגי שחקנים מסוימים, מסמכי מס שונים, ותחרות של מועדונים שמחפשים פתרונות מיידיים. סוכנים ומצבים משפיעים—שחקן עם שם ושכל ישלם עליו יותר מועדון מקומי מאשר בחירה בספרדית שמחפשת נפח משחקי לטווח ארוך. זו לא רק עסקה של שכר, זו גם סחר בעמדות ובציפיות.

מבחינת הליגה — יש כאן הרמה והנראות לצד סכנות ברורות. שכר גבוה למשוך כוכבים מוסיף רייטינג ותחרותיות, אבל גם מייצר אפקט דחיקה של פיתוח מקומי ומגדיל סיכונים תקציביים. כשמועדון מתבלט ברכישת כישרונות בזכות סכומים ולא בשל תוכנית מקצועית, זה מתבטא בסוף המחזור בתקציב וביציבות.

הגורו אומר: לא מספיק להרשים על טופס המשכורת, צריך לבנות מערכת. המלצתי למועדונים היא להשוות בין עלות־תועלת ולהשקיע בפיתוח ולא רק בריטינג זמני; הפדרציה צריכה לפקח על שקיפות חוזים. בחמש השנים הקרובות אראה המשך של מקרים דומים — עד שייצא חוק או תכנון כלכלי שישנה את הדינמיקה הזו.