בלי קהל — הכדורגל הישראלי על סף קריסה

המהלך שהוגדר בחדות כ'בלי אוהדים אין כדורגל' עומד להכתיב את עתיד הליגה הלאומית והליגת העל. כבר עתה ניכרת פגיעה מיידית בהכנסות הכרטיסים, בשיווק ובערך המועדונים בעיני הספונסרים. לא מדובר רק באווירה — זו פגיעה במודל העסקי של הענף.

ההשפעה הכלכלית מרחיקת לכת: מועדונים תלויים בהכנסות מימיות, חנויות, מזכרות ותזרים קופות כדי לשלם שכר ולתחזק השקעות בנוער. הטלוויזיה והחסויות לא ימלאו במקום אוהד בתמידה, ובלי מקור הכנסה יצטמצמו תקציבי אימון ופיתוח. בסופו של דבר תשלם על כך רשת האקדמיות והעתיד של הכדורגל הישראלי.

על המגרש עצמו המחסור בקהל משנה משחק — ביתיות נעלמת, האינטנסיביות יורדת והשחקנים הצעירים לא נחשפים ללחץ אמיתי. ספונסרים רואים חשיפה נמוכה יותר ומאטה בהשקעה, מה שמגביר את ההסלמה הכלכלית בין קבוצות מובילות לשאר. אם לא ימצאו פתרונות, נראה סגולות תחרותיות משתנות לטובת מי שיש להם גב כלכלי חיצוני.

הגורו אומר בפשטות: אם נמשיך ככה — אין כדורגל. הפתרון דורש חזרת קהל בשלבים מבוקרים, חבילת תמיכה כלכלית זמנית ומודלים הכנסה חלופיים לטווח הביניים, לצד רגולציה פיננסית המגנה על קיימות המועדונים. מי שלא יפעל עכשיו — ימצא את הליגה קטנה, ענית ומשחקית פחות בתוך שנים ספורות.