החשש ניצח — היריבות חששו מסנקציות ויבואו למשחק מול ישראל, אבל המחיר הפוליטי גבוה

הודעה שכבר הפכה לשגרה: יריבות שהופתעו מהלחצים הגלובליים החליטו להתייצב למשחק מול נבחרת ישראל אחרי שקיבלו הבטחות או בירורים משפטיים. ההתלבטות לא קשורה למגרש אלא לתיבת ההדברות המנהלית שמאיימת בקנסות וסנקציות. זה פוליטיקה במדי ספורט — וכולם יודעים זאת.

ההחלטה להיכנע לחשש מסנקציות מעלה שורה של שאלות חוקיות ואתיות לגבי תפקוד ההתאחדויות והחוקים של פיפ"א. כשקבוצות מקבלות החלטות תחת איום, התוצאה היא לא רק משחק — אלא תקדים שנושא משקל עתידי. הגורמים המקצועיים מפסידים שליטה לטובת משרד החוץ ומגרשי כוח פוליטיים.

כהורה רוחני של הענף אני רואה כאן כישלון כפול: מצד אחד, חובה להגן על שחקנים ומועדונים מפני סנקציות; מצד שני, הפחד משתק את האופי התחרותי של הספורט. במקום להילחם בחצי-פתרונות, יש להפעיל תכליתיות — הגנה משפטית מוקדמת, מדיניות תקשורתית ואימון נפשי לשחקנים. המצב הנוכחי חושף חולשה ארגונית של הפיקוד הכדורגלי.

ההמלצה ברורה: התאחדות הכדורגל של ישראל חייבת לשלב מוכנות מגרשית עם מבצע דיפלומטי ותקשורתי נחרץ, להיערך משפטית מראש ולדרוש שקיפות מהגופים הבינלאומיים. אם לא—נראה עוד משחקים שבהם ההחלטה התקבלה מחוץ לקווים. התחזית שלי: הלחץ יימשך, אבל מי שיחזיק מדיניות ברורה יוכל להפוך את הפחד להזדמנות לטווח הארוך.