החלום נדחק אחורה — עתודה נעצרה, הגיע זמן החשבון

נבחרת העתודה של ישראל סיימה את דרכה בשמינית גמר אליפות אירופה, ולא בגלל מזל רע אלא בגלל שורה של החלטות והצגות מקצועיות שלא הספיקו. ההפסד חותך: ציפיות גבוהות מול מציאות שבה לא הצלחנו לתרגם שליטה לכדור לרשת. כמו תמיד אני אומר: "החלום נדחק אחורה, צריך חשבון".

מה שקרה על הדשא הוא תחילתו של חשבון מקצועי; הקבוצה הציגה קשיים בחיבור בין קו הקישור לקו ההתקפה והתקשתה לנצל מצבים מסוכנים. המעברים ההתקפיים היו איטיים וההגנה נענשה ברגעים קריטיים שהכריעו את המפגש. זה לא רק עניין של מזל — זה פער בהכנה הטקטית ובהוצאה לפועל.

השחקנים הצעירים הראו אמביציה ונכונות, אבל חוסר הניסיון קפץ לעין ברגעי ההכרעה. פספוסים אישיים וקבלת החלטות בעומס הובילו לאיבודי כדור מיותרים ולמתקפות מפספסות. על המחלקה המקצועית והצוות האימון לקחת אחריות על קצב ההתקדמות של אותם שחקנים ולגבש פתרונות מידיים.

המסקנה ברורה וחדה: לא מספיק להסתמך על כישרון גולמי — צריך תוכנית פעולה. אני קורא לשינוי מדיניות פיתוח, חיזוק סקאוטינג, והצבת דרישות ביצוע ברורות לשחקנים ולמאמן. אם לא יעשה חשבון אמיתי עכשיו, הדור הזה יחזור הביתה עם לקח ולא עם הישג; אם כן — הוא יסמן את תחילת הדרך המהירה חזרה לגדול.