הדלת נסגרה: בן שמעון פוטר — ההחלטה שנכפתה אחרי אירלנד

ההתאחדות לכדורגל קיבלה היום החלטה דרמטית: רן בן שמעון הוחלט לפטר מתפקיד מאמן נבחרת ישראל, בעקבות התבוסה הביתה לאירלנד. ההחלטה לא נבעה רק מתוצאה אחת, אלא משורה של כישלונות מקצועיים, תקשורתיים ודמוגרפיים שצפו פני השטח במשחק האחרון. זה צעד חד שפורץ את השגרה — וכאלה חייבים לניהול ברור ולא להתבלבל ברגש הציבורי.

על המגרש הבעיות היו ברורות: חוסר ברק טקטי, סגירה רפה מול כדורגל לחץ מתוחכם והיעדר תוכנית חילוף שהתאימה לנסיבות. השחקנים נראו אבודים במעברים והמערך התקוע חשף חולשות מורכבות יותר מביצוע חד־פעמי. במקרה כזה, המאמנים נבחנים לא רק על כדורגל אלא על היכולת לשנות מציאות בזמן אמת — וכאן בן שמעון נכשל.

התגובה הציבורית והפוליטית בתוך המועדון וההתאחדות נחלקה; יש מי שדורש מהלך עמוק ורה־ארגון, ויש מי שרואה בפיטורין פתרון נקודתי. עבורי זה לא רק עניין של ראש — זו קריאת כיוון: נדרש מאמן שאינו מסתפק בהצהרות, שמביא דיסציפלינה, תקשורת שקופה ותוכנית נטו לאימונים. על ההתאחדות להחליט עכשיו האם ללכת על מינוי זמני שמייצר ריסון ומהירות או על מהלך ארוך־טווח עם חזון בנייה.

ההחלטה לפטר את בן שמעון נכונה מבחינת התזמון; היא מסמנת נקודת מפנה שחייבת להתממש בשינויים מבניים. ההמלצה שלי ברורה: מינוי זמני שמנכיס משמעת מיידית, ופתיחת תהליך סלקטיבי למאמן קופץ־מדרגה עם ניסיון בינלאומי ואז סבלנות להחזרת הזהות הכדורגלית. בלי צעדים מערכתיים מיידיים — פיטורין יהיה רק חילוף של דמויות, לא של גורל הנבחרת.