התקנון כנוי־ריק: כשההמלצה הופכת לשלטון ההתאחדות

היום בהתאחדות לכדורגל התרחש מהלך לא מפתיע אך מסוכן: התקנון הפך להמלצה. התקנון המלצה? זה סכר שבור. ההחלטה לשים יד רכה על כללים שחייבים לאכיפה ברורה מסמנת שקיפוח המשמעת הפך לנורמה.

ההשלכות כבר ניכרות על המגרש והחוץ־מגרש — החלטות ענישה בררניות, עיכובי דיונים וערעורים שחוזרים על עצמם. כשכל כלל נשפט לפי שיקול דעת נקודתי, הקבוצות והאוהדים מאבדים אמון במערכת. הדבר פוגע בשוויון הזדמנויות ובצדק התחרותי של הליגות.

האשם אינו התקנון אלא מי שמחליט לאכוף אותו: הנהלה לא מדויקת, פוליטיקה פנימית והיעדר מנגנוני בקרה חיצוניים. ההתנהלות הזו מזמנת שחיתות סמויה והעדפת אינטרסים פרטיים על פני טובת הענף. בלי שקיפות ונורמות ברורות, הכדורגל הלאומי יספוג את מחיר האמון.

המסקנה של הגורו ברורה: או שמחזירים את התקנון לעצם תכליתו — אכיפה אחידה, עונשים שקופים ווועדת בקרה חיצונית — או שהמשבר יעמיק. אני חוזה גל של עתירות, אובדן חסויות ופגיעה מקצועית שתשנה את מפת הכוחות בכדורגל הישראלי. זה הזמן לרפורמה דחופה, אחרת ההמלצות יהפכו לאלימות מוסדית על המשחק.