תיקו שחוגגים — כשהקרואטים מהללים את ב״ש והגורו לא מופתע

הערב בבירת הנגב נרשם תיקו שהפך לסצנה של מחמאות מצד הקבוצה הקרואטית: השחקנים דיברו על הכבוד שניתן להם, וחגגו את הנקודה כאילו הייתה ניצחון. המארחת — הפועל באר שבע — יצאה במשחק עם רוח לחימה ברורה והשאירה רושם של קבוצה קשה להבקיע בה.

מבחינה טקטית מדובר היה במשחק שבו הביקוריים שלטו בכדור ובניסוייות, אבל בּ״ש מצאה את הכוח לבודד מצבים מסוכנים ולהפוך את העמדות מוגנות. החוסר בדייקנות בחלק הקדמי של באר שבע היה בולט; ההזדמנויות נותרו על הדשא והיו יכולות להכריע את המפגש לטובת המקומיים.

המחמאות מהצד הקרואטי אינן רק פרוביזוריות — הן הכרה בעבודה הגנתית ובנוכחות הפיזית של באר שבע. עם זאת, החגיגה על תיקו מלמדת על ציפיות אחרות אצל הספורטאים האורחים; הם ראו נקודה קשה בחוץ, ואצלם היא סיבה לאופטימיות. אני אומר חד וברור: הכבוד חשוב, אבל בתחרותיות האירופית כבוד לא מנצח משחקים.

מסקנה והמלצה ממני: באר שבע צריכה לשמר את המשמעת ההגנתית אך לחדד את הדו-קיצוני ההתקפי — לשקול ריענון בקו ההתקפה וקפיצת מדרגה בדקות האחרונות. אם המאמנים יתקנו את הפטיש הקליגי של ההתקפות, הקבוצה תוכל להפוך נקודות כבוד לתוצאות טובות. אני צופה שבאר שבע תישאר בכיוון חיובי, אך תנטרל טעויות כדי לא להישאר על תיקו שנחגג במקום ניצחון.