הגורו: הפועל ב״ש נגד ה׳ריקנות׳ — גם הזיכרון של שני הגביעים כואב יותר מההפסד

הפועל באר שבע נלחמת בריקנות שנוצרה אחרי שתי אכזבות גביעיות שהרגישו יותר מתבוסה רגעית — הן חשפו פער בין התדמית לבין היישום במגרש. האוהדים מרגישים חוסר שלמות שהניצחונות בליגה לא מצליחים למלא, והמועדון נותר עם שאלות על תחושת השליטה והזהות המקצועית. התחושה היא לא של משבר רגעי, אלא של בלבול מכוון שמצריך תגובה מהירה.

גם מבחינה טקטית ומנהלית הבעיות בולטות: עומק סגל לקוי, שיקולי רכישות מפוזרים והיעדר תמהיל ברור בין מנגנון התקפי להגנה שעובדת במצבים גבוהים. אלה לא תאונות — אלה בחירות שמצטברות ומובילות לכישלון ברגעים שבהם צריך אישיות. כשקבוצת צמרת מפסידה פעמיים בגביעים, זה מעיד על בעיה מבנית ולא רק על מזל רע.

אין כאן חזרה דרמטית להיסטוריה, אבל הזיכרון של הגביעים שאיבדה הקבוצה לא מטשטש; הוא משנה את השקפת הבעלים, המאמנים והשחקנים. הפער בין היכולת היומיומית לבין היכולת במעמדים גורם לנזק תדמיתי שיכול להימשך אם לא יטופל. הקהל דורש תגובה — לא בהלה אלא מדיניות ברורה שהופכת כישלון לשיעור ולא לעוד סימפטום של ריקנות.

הגורו קובע: זה הזמן לשתי החלטות בלתי רומנטיות — שיקום מקצועי של עומק הסגל והשקעה בעבודה מנטלית שיטתית. להחליף לאף אחד לא יפתור את הבעיה אם לא יתחזקו מערכות — סקאוטינג, פיזיותרפיה, ותרבות ניצחון במשחקי גביע. תחזיתי היא ברורה: אם לא יבוצעו צעדים מבניים בתוך שנה, הזיכרון של אותם גביעים יהפוך למורשת; אם ייעשו — הפועל ב"ש תחזור להיות קבוצה שמרתיחה חזק ברגעים הגדולים.