קבלת פנים וקריאה לעתיד: נבחרת עד גיל 22 אחרי מדליית הארד

נבחרת ישראל עד גיל 22 התקבלה אמש אצל שר הספורט בטקס ממלכתי שחיזק את העניין הציבורי סביב ההישג. השחקנים קיבלו הכרה פומבית, מצלמות וכמה הבטחות — רגע של גאווה לאומית אחרי מסע שטוף תחרות.

הארד הוא הישג אמיתי שמצביע על עומק כישרונות ויכולת טקטית בוגרת יחסית לגילם. עם זאת המשחקים הראו פערים ברמת העמידה הגנתית ובניית משחק מול קבוצות שנלמדות לרקוד על המגרש בקצב גבוה יותר.

הטקס אצל השר חשוב סימבולית, אבל אני לא מתרשם מהצהרות שאינן מלוות בתוכנית עבודה ברורה: תשתיות אימון, מסלולי קידום ושילוב בשורות הליגה הבוגרת. ללא תקצוב ממוקד ומנגנוני מעקב ההנעה הפוליטית תישאר שידור חם לתקשורת בלבד.

ההמלצה שלי חד־משמעית: להמיר את ההכרה לרצף פיתוח — מימון מאמנים, השאלות בכירות לליגות עליונות ותוכנית אינטגרציה של שחקני U22 לשורות הבוגרת. אם זה יקרה בתוך שנתיים נוכל לראות דור שמשפיע גם בבוגרת; אחרת זה יישאר רגע יפה וזמני.