כאשר הקפטן פותח חזית: הגנת ישראל על רקע C14 ומחיר הספורט הפוליטי

קפטן נבחרת ישראל לשעבר יצא בגלוי להגנת המדינה, בהצהרה שקיבלה חיבוק חלקי מצד קבוצות כמו C14 והציתה מחדש דיון ציבורי על גבולות מעורבותם של ספורטאים בפוליטיקה. המהלך הגיע בזמן שמדיניות חוץ ותדמית לאומיות תחת בדיקה בעקבות טענות לאנטישמיות שחלקן מנותחות בחו"ל. ההצהרה שלו נויה במחלוקת — מצד אחד סולידריות לאומית, מצד שני חשש מהסלמה של שיח ציבורי.

השפעתו של שחקן בעל מעמד מוביל אינה תיאורטית: כדורגלנים משפיעים על דעת קהל, על פערי זהות ועל יחסי ציבור בינלאומיים. החיבור מול ארגונים קיצוניים מסבך את המסר ומשנה את פרשנות פעולותיו ממחווה פרטית להתחייבות פוליטית. בתסריט הגרוע, נבחרת וגופים ספורטיביים ישולבו בסכסוכים שאינם תחום המומחיות שלהם.

אני, הגורו, תומך בזכותו של כל אזרח ובוודאי ספורטאי להגן על מדינתו, אך מזהיר מפני קבלת לגיטימציה מצד גורמים שמייצרים הסתה ושסע. יש הבדל בין הצהרת תמיכה לגיטימית לבין שימוש בקהל הספורט לקידום אג'נדה קיצונית. מי שמוביל במגרש צריך לשאת באחריות ציבורית — לא רק באחריות מקצועית.

המלצתי ברורה: ההתאחדות לכדורגל חייבת לקבוע כללים ברורים להתבטאות פוליטית של שחקנים ולפעול למניעת קישור לגורמים קיצוניים; השחקנים עצמם צריכים לכוון דיאלוג ולא להסלים. התחזית שלי — אם לא יוגדרו גבולות מהירים ושקופים, נראה המשך פוליטיזציה של המשחק ומחירים תדמיתיים וקהליים לנבחרת. רק מדיניות אחראית תוכל לשמור על ריבונות המגרש והאמון הציבורי.