שיבה דרמטית: זידאן חוזר לסטאד דה פראנס — לא בשביל נוסטלגיה אלא לבחינה

ערב שבו היסטוריה נפגשת עם החלטה מקצועית: עשרים שנה אחרי הלילה שבו כוכב הופך לאגדה בסטאד דה פראנס, זינאדין זידאן חוזר אל האצטדיון — הפעם כמאמן מול איטליה. זה אירוע שמעבר לרגש, מקרין על זהות הקבוצה והאופן שבו צרפת רוצה להיבנות מחדש.

כמאמן, זידאן מביא עקרונות שונים מהשחקן שהיה: פחות קסם-individual ויותר סדר טקטי, ניהול קהל שחקנים ושינוי דינמיקות במרכז השדה. המשחק מול איטליה יבחן את היכולת שלו להטמיע סגנון אחיד, לבחור את ההרכב המתאים ולשחק מול הגנה שאפשר לקרוא לה מחמדת הרצינות האירופאית.

האיום האיטלקי ברור — הגנה מצומצמת, חילופים מהירים והיכולת לשבור משחקים בדקות המקריות. מבחינת ההתאמה, המפתח הצרפתי יהיה שליטה בקישור, מהירות בחילופים והיכולת לנצל את רוח האצטדיון כדי להכריע דו-קרבות. זאת לא שאלה של הרטוריקה, אלא של מי יצליח לאלץ את היריב לשחק על משטחים שאינם נוחים לו.

הגורו אומר בכנות: זו לא הצגה נוסטלגית אלא מבחן רשמי. ציפו לצרפת מובילה, משחק מתוח אך מאוזן — ואני רואה ניצחון צרפתי 2:1 אם זידאן יעמיד קישור אחורי איתן וישמור על קווים גבוהים; אחרת התוצאה תישאר מחוץ לידיים. ההמלצה: צרפת מרימה ראש ומוכנה לשלם את המחיר הטקטי כדי לנצח.