כדורגל טהור תחת שמש פוליטית: מונדיאל בין איראן לעיראק בלי ישראל

המונדיאל הקרב, שבו מדינות כמו איראן ועיראק יתנו הופעות על הבמה העולמית בעוד נבחרת ישראל נעדרת, מציג דו־שיח מתוח בין המשחק עצמו לבין המציאות הפוליטית שמחוצה לו. על המגרש יעמדו רגעי כושר טהורים, אך האצטדיונים לא יהיו כלי נייטרלי הרחק מהמדיניות.

המשחקים עצמם צפויים להציע כדורגל רך בעוצמה ושפה טקטית ברורה — המגרש מדבר בשפה אחרת. האווירה ביציעים, התגובות הלאומיות והשידורים יתמלאו במשמעויות שיחליפו את השערים לסוג של סימפטום גיאופוליטי.

היעדרות נבחרת ישראל משאירה חלל תקשורתי ודיפלומטי: השאלה אינה רק מי מנצח, אלא מי מסמן ניצחונות מחוץ לקווים. פיקוח, אבטחה והחלטות פיפ"א יהיו מרכיבים שיקבעו לא רק את התוצאות, אלא גם את קנקן הזיכרון ההיסטורי של הטורניר.

העמדתי ברורה: זה יהיה מונדיאל של כדורגל נטו על הדשא — אבל גם מונדיאל שבו הפוליטיקה תחסל את השקט מסביב. ההמלצה שלי לפיפ"א ולשדרנים פשוטה: להוציא את הכדור מהכיס הפוליטי כשהוא על הדשא ולשמור על תקנון נוקשה מחוץ לו; מי שלא יעשה זאת, יזכור את הטורניר יותר בשל הסיפורים ההיקפיים מאשר בשל השערים. אני חוזה טורניר עם רגעי מופת כדורגליים ומורשת תקשורתית טעונה.