הגורו: הבטחת הקנצלר — ביטחון או עסקה פוליטית?

הקנצלר הגרמני הכריז בפירוש שגרמניה תמשיך לספק תמיכה צבאית לישראל כל עוד הוא בתפקיד, ואמר כי בלי אותה תמיכה "אחרת היא לא הייתה קיימת היום". הצהרה כזו, נחרצת בשפה ובמשמעות, מעמידה שוב את הקשר ההיסטורי-אסטרטגי בין שתי המדינות במוקד השיח הבינלאומי.

מאחורי המילים עומדים מניעים ברורים: אחריות היסטורית, אינטרסים גיאופוליטיים וכלכלת בטחון חזקה שנדרשת לשמירה על מעמדה של גרמניה באירופה. מדובר גם בקלף פנימי — מסר לבוחרים ולבריתות באיחוד האירופי שמדיניות החוץ של בון לא תתנער מהמחויבויות הביטחוניות באזור.

לישראל ההודעה מייצרת תמיכה ריאלית בהרתעה וברכיבים טכנולוגיים וצבאיים, אך יחד עם זאת מעמיקה את התלות החיצונית. במישור הדיפלומטי מדובר בחרב פיפיות: הסיוע מחזק אך גם הופך ליעד פוליטי של ביקורת ויכולות ללחץ בינלאומי כאשר האינטרסים של ברלין יסתכסכו עם אלה של ירושלים.

כגורו שמסתכל על המשוואה מקרוב, אני רואה כאן סיכון שדורש קריאה בין השורות: ההבטחה נושאת אחריות — אך גם שורה של היתרים פוליטיים שיש לשקלל. תלות ארוכת טווח בסיוע חיצוני מחלישה מהירות תגובה עצמאית ומעכבת בניית משאבים לאומיים אמיתיים.

המלצתי — וזו תחזיתי: בימים הקרובים גרמניה תמשיך במתן תמיכה טכנית ומדינית, אך כל שינוי פוליטי פנימי בגרמניה או במשק האירופי עלול לצמצם זאת מהר מאשר נראה. ישראל צריכה לנצל את החלון הזה כדי לגוון מקורות, להשקיע בעצמאות ביטחונית ולרהט את הקשר הדיפלומטי כך שהסיוע יישאר בר-קיימא ולא תהיינה בו תלויות מסוכנות.