כשהתקנון נטש את המגרש: ההתאחדות משחקת לפי כללים משלה

היום נראית תמונה מטרידה: בשורות ההתאחדות לכדורגל התקנון הפך להמלצה ולא לכלל מחייב. החלטות שמצריכות אכיפה ברורה מטושטשות, פרשנויות ניתנות לפי נוחיות הרגע והמקרה. זה לא כשל טכני — זו תופעה שמדברת על סמכות שנחלשת.

התוצאה מיידית וברורה: מועדונים אינם סומכים על מערכת שוויונית, שחקנים חשים תסכול והקהל מאבד אמון. אכיפה סלקטיבית יוצרת עדיפות בלתי רשמית למי שיש קשרים ולחץ פוליטי, ומכתיבה תקדימים מסוכנים לעתיד. בניגוד למה שנאמר במצגת התדמית, המחיר של היעדר תקנון מחויב גדול.

הגורו לא מסתפק בתצפית — יש כאן כשל מוסדי. כשמנגנון האכיפה נתון להשפעות חיצוניות הוא מפסיד את תוקפו החוקי והמוסרי, והמשחק הופך לזירה של אינטרסים במקום תחרות הוגנת. אלה לא בעיות שאפשר לטייח במסמך הסבר; זה קריסה של אמון שדורשת אחריות מנהלית ופוליטית.

המסקנה שלי ברורה וחד־משמעית: אם ההתאחדות לא תחזור מיידית לאכיפה אחידה, תידרש התערבות חיצונית — רשות שיפוטית בלתי תלויה, שקיפות בדוחות וקוד אתי נוקשה. ללא שינוי כזה הכדורגל הישראלי יספוג נזקים תדמיתיים ותחרותיים לטווח הארוך; הזמן לפעול הוא עכשיו.