הגורו: זה לא הגובה — זה המערכת השבורה
גובה השחקנים הפך להסחת דעת נוחה בתקשורת ובפוליטיקה הספורטיבית. הבעיה של הכדורגל הישראלי אינה נמוכה במטרים אלא שברת מערכת: מהבסיס של הכשרת הילדים ועד קבלת ההחלטות במועדונים. כשמסתכלים על הנתונים, החסרונות הטכניים והטקטיים נובעים ממערכת ריקה מתוצאות ארוכות טווח.
הכשרות הנוער שלנו לא מסונכרנות עם דרישות הכדורגל המודרני: מגרשי אימון לא מספקים, מאמנים עם מעט מושג מקצועי על פיתוח שחקן והיעדר תכנית לאומית ארוכת טווח. הפדגוגיה המקומית מדגישה ניצחונות בגילאים צעירים במקום כישורים אישיים והתמדה טקטית. בלי שינוי בבסיס הזה כל יתר ההשקעות יהיו פלסטר על פצע עמוק.
המועדונים בליגת העל פועלים לפי דחפים כלכליים ונקודתיים — רכש זר במקום השקעה בפיתוח ביתי, החלפות מאמנים תכופות, ותמריצים שמעניקים עדיפות לתוצאות מיידיות. גם מערך הליגות והרגולציה מעודדים קיצור ראות: מימון מרכזי לא מגיע למועדונים קטנים והאינטרס הלאומי נמצא בתחתית סדר העדיפויות. לכן הנבחרת משלמת מחיר של אי-רציפות טקטית וחוסר עומק בסגל.
המסקנה הברורה של הגורו היא שאם רוצים שיפור אמיתי — צריך רפורמה מערכתית. המלצתי: השקעה מאסיבית בחינוך הכדורגלי, הכשרת מאמנים ברמה אירופית, שינויים ברגולציה המקדמת פיתוח שחקנים מקומיים והערכת תוצאות לטווח ארוך. זה ידרוש שנים, החלטיות וכסף, אבל בלי זה הגובה של השחקנים לא ישנה דבר.