הגורו: מזרחי תקע מסמר נוסף בנבחרת — והמדינה הגיבה בזעם

אלון מזרחי יצא בביקורת נוקבת נגד נבחרת ישראל והטיח משפטים קשים שמיד עלו לכותרות: "גם אתם לא הגעתם לכלום!" הקריאה לא הייתה רק שתקת תקשורתית, היא הציתה סערה ציבורית שהפכה לשיח של אשמה והגנה הדדית.

התגובה הציבורית כלפי מזרחי הייתה מהירה ולעיתים אלימה מבחינת השפה; שחקנים לשעבר, אוהדים ובלוגרים לא חסכו במילים וחזרו על אותו קו של פגיעה והדיפה. במרכז המתח עומדת שאלת האחריות — האם מבקר קולני הוא מנורה שמאירה בעיות או מדליק משחק כפול של רנדור והרס.

כאנליסט, אני רואה כאן את התסמונת הותיקה של הכדורגל הישראלי: העדר סבלנות לתהליך, פיצול בין ניהול מקצועי לשיח ציבורי, וחוסר יכולת להפריד בין ביקורת עניינית לפגיעה אישית. כולם צועקים, אך מעטים מציעים תכנית עבודה אקטיבית לשיפור מסורת הכשרונות ולשיטות הסקאוטינג.

המסקנה שלי חד־משמעית: הפולמוס סביב מזרחי הוא תזכורת לשתי משימות דחופות — להביא מנהיגות מקצועית בנבחרת ולהכיל את הביקורת בתוך מסגרת מקצועית ולא בזירה ציבורית של השמצות. אם ההתנהלות לא תשתנה, הצעקות ימשיכו והנבחרת תישאר במקום; ההמלצה: הכנסת נוהל שקיפות ויעדי ביצוע ברורים, ולא פחות חשוב — השבת המנהיגותו של המגרש לשיח בונה ולא למלחמות אישיות.