השבת כתירוץ: למה המונדיאל לא בוער על התל־אביב, והגורו יודע את האמת

הצהרתו של "שחקן העבר" שישראל פספסה מונדיאל כי אנחנו משחקים בשבת נראית כמקל על השכם — נחרצת, מושכת כותרות וקלה להבנה. היא משרתת כפסבדו-הסבר שמסלק אחריות רחבה יותר מהמערכת, אבל אינה מסבירה את כל העובדות בשטח.

אין ספק שלשאלת השבת יש השלכות מעשיות: לוח משחקים, נגישות לצופים, והתאמה ללוח האירופי משפיעים על תכנון וכושר תרגול. עם זאת, רוב הכדורגלנים הישראלים שמשפיעים על ההצלחה הבינלאומית משחקים ומאמנים בסביבה גלובלית שבה השבת אינה המחסום היסודי.

הגורו מצביע על בעיות עמוקות יותר — חטיבות נוער לא מאורגנות, חוסר השקעה במאמני תשתית, ניהול ציבורי של מועדונים וחוסר רצף טכני שמקטין את פוטנציאל הכניסה לשוק הגדול. אלה פערים שמדינות קטנות רבות הצליחו לטפל בהם באמצעות מדיניות ממוקדת ולא על ידי ויכוח תרבותי בלבד.

המסקנה ברורה וחדה: השבת עשויה להיות גורם משנה אך לא הגורם הקובע. במקום להתווכח על מצוד השבת, צריך רפורמה טכנית — תקציבי פיתוח, דירוג מאמנים, תמריצים לשחקנים בכירים וקבלת החלטות מקצועית שקופה. אם נכפה על עצמנו עבודת בסיס אמיתית, נוכל לראות ניצנים של שינוי כבר במחזורי המיון הבאים.