המדים של הזיכרון: כשהמועדון נושא את 7 באוקטובר על החזה

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, מכבי תל אביב השיקה חולצת הנצחה שמשלבת סמליות, צבעים וסלוגן שנועדו להזכיר את הטראומה הלאומית ולחזק את הקשר בין הקהל למועדון. המועדון הוציא הודעות רשמיות על כוונות של אחווה ותמיכה במשפחות, וכן על ייעוד חלק מהמכירות ליוזמות הקשורות באירוע.

הצעד של מכבי אינו מנותק ממגמה עולמית של מועדוני ספורט שמנסים לאמץ תפקידי אזרחות וחמלה; אך כאן המהלך נושא משקל פוליטי וחברתי יוצא דופן. מצד אחד החולצה יוצרת מקום משותף לזיכרון ולאבל, ומצד שני היא מעוררת שאלות על גבולות ההנצחה והמניפולציה השיווקית.

כצופה חיצוני ומבקר מתוך התעשייה, אני רואה בחולצה כלי כפול־פני: אם היא מלווה בפניות קהילתיות אמיתיות ותמיכה כלכלית — יש לה משמעות; אם היא ניצלה לצורכי תדמית — היא מחלישה את הזיכרון. השיח הציבורי סביב המהלך צריך להיות שקוף, למדוד תוצרים ולא רק סנטימנט.

ההמלצה שלי למכבי תל אביב ברורה: להפוך את הסמל לפעולה — לפרסם דוחות על חלוקת כספים, להעמיק שיתופי פעולה עם משפחות הנפגעים ולפתח תכניות קהילתיות ארוכות טווח. אם לא יעשה כך, החולצה תיעלם ממגרשי המשחקים אך תחזור כניגוד בין כוונה ואחריות, והציבור יגיב בהתאם.