הגורו: מאמן מצרים בוחר צד — והמגרש מפסיד

המאמן של נבחרת מצרים חידש השבוע את תמיכתו בפלסטין והאשים בבוטות מבקרים כשכינה אדם אחד "הוא ליצן". ההצהרה הושמעה בראיון פומבי והפכה לנקודת חיכוך בין אמירות פוליטיות לבין אחריותו כמנהל מקצועי של נבחרת לאומית. הנושא חונק את נקודת המבט הספורטיבית.

כשמדובר במאמנים של נבחרות, כל מילה נמדדת לא רק כעמדה אישית אלא כפוליטיקה ציבורית המשפיעה על שחקנים, אוהדים וספונסרים. המצב חודר לתוך יחסיה של פיפ"א ו-CAF לנושא, ויכולות להיפתח חקירות משמעתיות או אזהרות רשמיות. ההפרדה בין כדורגל למדיניות כאן מתפוררת.

הפדרציה המצרית ניצבת בפני דילמה: לאזן בין חופש הביטוי לבין הצורך להגן על המטרות המקצועיות של הנבחרת. ברחוב האוהדים התגובות מקוטבות ובתקשורת האזורית רואים בכך מסר מדיני חד שנושא השלכות מיידיות. כגורו אני רואה כאן סיכון שגובל בחוסר אחריות מקצועית.

ההמלצה ברורה: הפדראציה חייבת להבהיר כללים להתבטאויות פומביות, להקפיד על פרוטוקול משמעתי ולהגן על המרחב המקצועי של השחקנים. אם לא יעשו זאת כעת, הסכנה היא שאג'נדות חיצוניות יכתיבו את סדר היום במקום טקטיקה ואימון. אסטרטגיית ניהול ברורה תגן על המגרש — ואחרת המגרש ישלם את המחיר.