הגורו: כשהכדור חוצה את הקווים — האם 'לקידום השלום' יצליח?

המיזם "לקידום השלום" של ארגון ICE (אייס) הוצג כפורץ דרך: מפגשי אימון, טורנירים בין נבחרות ושיתופי פעולה בין מועדונים ישראלים ופלסטיניים. הפרסום מלביש על הכדור תפקיד דיפלומטי — הכוונה להמיר מתחים לכדורגל.

המציאות הטקטית והלוגיסטית שונה בתכלית. דרישות ביטחוניות, אישורי מעבר ופערי תשתיות עלולים לשבש מפגשים ברמת הביצוע, ובחסות תקשורתית בלבד לא ייפתרו פערי אמון היסטוריים.

יש פוטנציאל מקצועי אמיתי: חשיפה של כישרונות פלסטיניים, חילופי מאמנים והקמת אקדמיות משותפות יכולים להרים את הרמה באזור ולהציע הזדמנויות לנוער. אבל ספורט כפתרון חברתי דורש תוכנית רב‑שנתית ולא מסיבת פתיחה: אם המיזם ייעשה כהצגה תדמיתית — הוא ייבלע מהר.

אני תומך ביוזמה בתנאי שתהיה לה שקיפות תקציבית, מתווה ביטחוני מוסכם, מדדי הצלחה ברורים ותוכנית פיתוח נוער ארוכת טווח. תחזיתי: אם היסודות הללו יוקמו תוך שנה — תוך 3–5 שנים יירשמו תוצאות מדידות; אם לא, זה יישאר יוזמה יפה אך חולפת.