הגורו: זה לא הגובה — גובה המערכת שוקע את הכדורגל הישראלי

השיח הציבורי אוהב תשובות פשוטות: שחקנים נמוכים, חוסר כוח גופני — ולכן ההפסדים. זו נרטיב נוח, אבל כשבוחנים נתונים ואת המציאות במגרש הקטן יותר ברור: הבעיה לא בגובה השחקנים אלא בגובה המערכת שמייצרת אותם.

הכשל מתחיל בילדות: אקדמיות חובבות, מאמנים לא מאובנים וסקאוטינג רופף שמפספס כישרונות. מדינות קטנות מצליחות כי יש להן תשתית, מסלולי פרסום לכישרון והחלטות ארוכות טווח; אצלנו יש אולי כישרון גלום, אך אין מסלולי הוצאה לפועל.

הליגות המקומיות סובלות מקצר ראות פיננסי, שינויים תכופים בניהול, ותרבות של רכש קצר־טווח במקום טיפוח שחקנים צעירים. דקות צעירים בליגת העל נמוכות, השקעה במאמנים נמוכה ומערכת השיפוט והאצטדיונים לא מאפשרת עליית איכות מתמשכת.

אם לא נעשה כיום מהפך מבני — הכישלון יחזור על עצמו. המלצתי ברורה: השקעה חינוכית במאמנים, חובת דקות לצעירים, מרכזי אימון מאוחדים ומערכת סקאוטינג לאומית; זה לוקח 4–7 שנים עד שתהיה תוצאה קבועה. ללא זה, הגובה של השחקן לא ישנה את גובה התוצאה.