הגורו: מערכת שבורה — כך נכשלה ישראל בכדורגל

השאלה שבכותרת נכונה, אבל התשובה שלה שטחית. הבעיה לא מתחילה בגובה הגברים או רק בגובה הגירעון; היא שורשית ונוגעת לאופן שבו אנחנו מגדלים שחקנים, מנהלים מועדונים ומקצים משאבים.

הכישלון הוא פיאסקו מערכתי: תשתיות אימון לקויות, הכשרת מאמנים לא מספקת, סקאוטינג מפולג וחוסר תמריצים להשקעה ארוכת טווח בשכבות הנוער. ליגת העל משמשת כמחזור של תוצאות קצרות ולא כמנוע פיתוח, והאינטרס הכלכלי של בעלי המועדונים לא תמיד מתיישר עם בניית סגלים יציבים.

מיתוס הגובה או ההשקעה המלאה מטשטש את הבעיה האמיתית — זה לא רק כסף, אלא איך וכמתי משתמשים בו. יש מדינות קטנות עם תקציבים נמוכים שמשתפרות כי יש להן תכנון, מרכזי אימון מרכזיים ושילוב בין מדע ספורט לייצוא שחקנים. בישראל הכסף מפוזר, השקעה בתשתית נדירה ופיתוח כישרון נתון להשפעות פוליטיות וצרכים מידיים.

העמדה של הגורו ברורה: לשנות את המערכת או להישאר באפס. המלצתי היא תוכנית חמישה־שלבי — חינוך מאמנים, מרכזי פיתוח אזוריים, רגולציה פיננסית ומערכת רישוי מועדונים, שיתופי פעולה עם ליגות אירופיות ומדע ביצוע מתקדם — ואם נתחיל היום, נראה שיפור מדיד בתוך 5–10 שנים; אחרת, נמשיך להיאבק על הישגי ביניים בלבד.