הגורו: הגובה של המערכת, לא של השחקנים — למה נופלת ישראל בכדורגל

המציאות פשוטה וקוטבית: נבחרת ישראל וליגת העל חוזרות על אותו סיפור כישלון כבר עשורים. הוויכוח על ״גובה השחקנים״ הוא להסיט את הדיון מהשאלות החשובות באמת — מי מטפח, מי מאמן ומי מנהל את המועדונים.

הנתונים מראים גירעון במקורות הכוח: אקדמיות שאינן מספקות אימון מודרני, היעדר מסלולי מעבר לשחקני נוער ושחיקה של מאמנים מקצועיים. בלי סיסטם לזהות ולפתח כשרונות בגילאים מוקדמים אין משמעות לשיטות משחק או לכושר גופני של הפרטים.

יש גם מרכיב תרבותי-כלכלי: מועדונים שמעדיפים הישגים קצרים על פני השקעה ארוכת טווח, שוק העברות קטן והיעדר השקעות בתשתיות. התוצאה היא מחזוריות של הצלחות נקודתיות וחוסר יציבות תחרותית שמונעת מבסיס הכישרון לייצר תוצרת ברמה בינלאומית.

העמדה שלי ברורה: הבעיה אינה גנטית או ביולוגית — היא מנהלתית ומערכתית. ישראל צריכה רפורמה כוללת באקדמיות, ביטחון תעסוקתי למאמנים, חיזוק מסלולי מעבר לנוער והשקעה תשתיתית. אם לא נעשה זאת בתוך חמש שנים, נמשיך לשחק במחוזות הבינוניים ובחלומות שלא מתגשמים.