הגורו: אילו קשיי אירופה גוזלים מאיתנו מקומות במונדיאל — באסיה היינו עולים

הטענה השנונה נשמעת כקלישאה אך מסתירה אמת קשה: אם ישראל הייתה משתייכת לאסיה, סיכוייה להיות במונדיאל היו עולים באופן דרמטי. במשחקי המוקדמות האירופיות אנחנו נגררים לשחיקה מול ענקיות, בעוד שבמסלולי ה-AFC המבנה תומך יותר בהעפלה של נבחרות בינוניות-חזקה.

הפער איננו רק בשמם של היריבים, אלא בשיטת המוקדמות: ב-UEFA כל קבוצה צריכה לשרוד ברמת עליה עקבית מול מדינות מסוכנות, ואילו ב-AFC יש שילוב של מקומות ישירים ופלייאופים שמייצרים נתיבים ריאליים יותר. לצד זה חשוב לזכור שיש באסיה גם יפן וקוריאה חזקים, אך משקלם מתפזר והדינמיקה שונה — ישראל עם ערן זהבי ומונאס דאבור הייתה נהנית ממעמד מוביל בקבוצות רבות.

המעבר ל-UEFA היה תוצאה פוליטית והבנה כי חשיפה לרמות גבוהות מגרה את המערכת המקומית; זו היתה גם ברכה וגם קללה. מועדונים כמו מכבי תל אביב ומכבי חיפה זוכים לחוויה קשה בכיבוש אירופה, וזה מעליב את סיכויי הנבחרת במוקדמות, כי ניסיונם הבינלאומי מצומצם יחסית מול הטופ האירופי.

לסיכום: התסריט שבו ישראל משחקת באסיה באמת מעלה את סיכויי ההעפלה, אבל זה פחות פרגמטי מהמשך עבודה פנימית. ההמלצה הברורה של הגורו — להשקיע בתשתיות, לשנות שיטת גיוס ושיתוף ציבורי, ולכוון לעלייה בדירוג ה-FIFA כדי להשיג שעון סביר גם במוקדמות האירופיות. אם לא מעבירים יבשת — מטרה מציאותית יותר היא להפוך את המועדונים והנוער למכונה שמייצרת יציבות קבועה לנבחרת.