הגורו: ערב של פאר ובושה — ישראל מפסידה 5:4 לאיטליה בתוספת הזמן

מה שהיה אמור להיות מבחן של הכנה הפך לדרמה טוטאלית: נבחרת ישראל נכנעה 5:4 לנבחרת איטליה משער שהובקע בתוספת הזמן. הקהל עזב את האצטדיון בהלם ומאמץ התקפי שהביא ארבעה שערים לא הספיק לשמור על תוצאת שוויון. המשחק הזה ייזכר לא בגלל הכישרון אלא בגלל ההחמצה הרגעית בסוף.

בגרעין הניתוח עומדת סתירה ברורה — נבחרת ישראל התקפית ונועזת, אך בלי משמעת הגנתית ראויה. איטליה ניצלה חורי מרחק, מצבי נייח ותשומת לב לקויה של הקישור הישראלי כדי להכריע בתוספת הזמן. המאמן הימר על התקפה והתגלה כאופטימי ששילם במחיר יקר.

מה שדאג אותי כגורו הוא לא החולשות הטכניות בלבד אלא ניהול המשחק הספיקי: החלפות מאוחרות, חוסר איזון בין הקווים וניהול זמן לקוי של השחקנים. ההגנה לא רק שספגה יותר מדי, היא גם לא למדה את הלקח במהלך המשחק כשאפשר היה לסגור מרחבים. התקווה הגדולה נמצאת בקצב ההתקפי ובנכונות של השחקנים — אלה יסמכו את המאמץ, אך חייבים גב יציב מאחורה.

מסקנה והמלצה שלי ברורה: להמשיך ולעודד את הפלנטה ההתקפית, אבל לתקן מיידית את עקרונות ההגנה והניהול הטקטי. אני קורא לשינוי בסגל של המרכז ההגנה, לאימון מרוכז לניהול תוספת הזמן ולתרגול מצבי נייח; אחרת הפסדים דומים יחזרו. אם לא יבוצעו התיקונים — הנבחרת תשלם בעוד משחקים קריטיים; אם יעשו אותם מהר, עדיין יש מקום לבניית אמון מחודש.