הגורו: שלוש שנים של פציעה — מתי הספורט הישראלי יתחיל להחלים?

הספורט בישראל נמצא בשלוש שנות שבר רצופות שהשפיעו על כל רמות המערכת — מהמגרשים הבכירים ועד לאקדמיות הנוער. המשבר לא התחיל ברגע אחד; הוא הצטבר מפגיעה כלכלית, ניהולית ובריאותית שממנה הענפים מתקשים להתאושש. תוצאותיו ניכרות ביציבות הקבוצות, ברמת המשחק ובהיעדרות הקהל.

הפגיעה ניכרת בליגת העל בכדורגל ובכדורסל, במועדוני הדגל כמו מכבי תל אביב והפועל באר שבע ובנבחרת ישראל שמתקשה למצוא עקביות. שחקנים כמו ערן זהבי ודור פרץ סבלו מפציעות ותנאי אימון לקויים שמשפיעים על יכולת ההחזרה לשיא. גם הליגה הלאומית והענפים החובבניים חווים ירידה בתמיכה ובמימון.

השורשים עמוקים: התאחדויות ללא חזון ארוך טווח, מודלים כלכליים פגומים ושחיקה בתשתיות הכשרת כשרונות. ההשקעה בפרמטרים שלא מניבים תוצאות מיידיות — תשתיות, מועדוני נוער, ניהול מקצועי — הפכה לגורם ממשי בדעיכה המתמשכת. ללא שקיפות תקציבית והסכמות טלוויזיה והחזר השקעה, המערכת תישאר שבורה.

הפתרון ברור אך כואב: רפורמה מערכתית שמשלבת קיצוץ בזבוזים, העברת תקציבים חכמה להשקעה בנוער ותמרוץ ניהול מקצועי במועדונים. חייבת להיות אחריות משותפת של התאחדויות, מועדונים והמדינה כדי לעצור את ההידרדרות. אם לא ננקטים צעדים מידיים — נמשיך לראות מגמה של ירידה שהתוצאות שלה יתבררו לדור הבא.