הגורו: האם מיגל ויטור — גשר הזדמנות או מסך עשן בגיל 37?

משבר הבלמים בנבחרת ישראל גרם להד אשר מגיב אלעד גבוה במערכת ההגנה, והשם שעל השולחן הוא מיגל ויטור. מצד אחד מדובר בבלם מנוסה, מנהיג כריזמטי ובעל קריאת משחק מפותחת; מצד שני — הגיל כבר מדבר ומחייב בחינה מדוקדקת של יכולת פיזית.

ויטור מביא איתו סדר והבנה טקטית שנדירות בליגה הישראלית, וכישרונו לקרוא מצבים יכול לתקן טעויות תפקודיות של שחקנים צעירים. עם זאת הירידה בקצב והרגלי ניידות אחרי שלושים ושבע עלולות להפוך אותו לחור בטיקת הגנה מול יריבות מהירות.

הקריאה לחזור לנבחרת היא סימן למצוקה ולא לוועדת תחזוקה ארוכת טווח; אופציות נוספות חייבות להיבדק — קידום צעירים מהליגה או התאמת שיטה שמפחיתה תלות בלב ההגנה. המאמן עומד בפני דילמה בין פתרון טקטי מידי לבין השקעה בפיתוח עתידי, ובחירה מוטעת עשויה לעלות בנקודות במוקדמות.

הגורו אומר: לזרוק את ויטור חזרה זה לגיטימי — אך רק כפתרון זמני ותחת תנאים ברורים של מינימום דקות ותמיכה של בן זוג מהיר. המלצתי ממוקדת: לזמן אותו אם הכושר מובן ומתועד, אבל במקביל להאיץ תוכנית חירום לקידום שני בלמים צעירים; אחרת נקבל שקט מדומה בלבד.