הגורו: אלמוג כהן שמח — אבל האם השמחה תתרגם לנקודות?

בראיון קצר לקראת משחק שהופך לאירוע ציבורי, אלמוג כהן הצהיר ברוגע ובביטחון — "כיף לי כמאמן" — והוסיף כי "מאות אלפי אוהדים משתוקקים למשחק הזה". ההצהרה הגלויה היא יותר מסנטרימון תקשורתי; היא קריאת מצוקה והתלהבות בו־זמנית.

המשמעות המקצועית של אמירה כזו כפולה: מצד אחד יש אנרגיה ציבורית שיכולה למנף מכירות כרטיסים, שיווק ומעמד המועדון; מצד שני הלחץ התקשורתי מגדיל את הציפיות ואינו סולח לטעות טקטית פשוטה. מאמן שאומר "כיף לי" צריך לדעת להפריד בין הייפ חיצוני ואפקטיבי לבין המשימות היומיומיות של אימון ומדידה מקצועית.

מבחינה מקצועית, אלמוג כהן מביא עמו קו ערכי ברור ואופי מנהיגותי שניכר בדברים שלו. ואולם, הניסיון מלמד שמנהיגות לא מספיקה אם אין יציבות הגנתית, פלטפורמת סקאוטינג ויכולת לנהל סגל ברגעי עומס. זו אחריות ההנהלה והמנהל המקצועי לתמוך בו בחיזוק ממוקד ולא להרפות כשהתקשורת חוגגת.

המלצתי הברורה: לנצל את המבצע התקשורתי כדי לחזק יסודות — דפוסי משחק, מערך הגנתי ושילוב צעירים — ולא להסתפק בכותרות. אם ההנהלה תעמוד מאחורי כהן ותתן לו סבלנות ותקציב חכם, השמחה תהפוך לנקודות; אחרת אותה שמחה תתנדף מהר מהגרון של האוהדים.