אם תחרים — תשלם: כך אירלנד תמצא את עצמה מבודדת על המגרש

הבהרה קצרה וחדה: אי־השתתפות של נבחרת אירלנד במשחק מול ישראל לא תהיה מעשה סימבולי נטול מחירים. איסור על משחקים, קנסות, הפסד טכני ואולי אף השעיה ממפעלים בין־לאומיים הם כלים מוכרים שיפעילו הפסד מיידי על המערכת הספורטיבית של אירלנד.

הגורו מנתח: אופ״א ופיפ״א מחזיקים בתקנונים שמטרתם לשמר את ההפרדה בין פוליטיקה למשחקים — וסירוב לשחק מטעמים פוליטיים נתפס כהפרה ברורה. ישנה מסגרת תקדימית להטלת ענישה מהירה, וקונסנזוס של פדרציות לא יסבול סוג כזה של חרם בלי תגובה אחידה.

מעבר לעונשים הספורטיביים, המחיר הפוליטי והכלכלי יהיה משמעותי: ירידה בתמיכת ספונסרים, פגיעה במוניטין השחקנים והקבוצות, ושחיקה ביחסים הדיפלומטיים עם גופים ומדינות אחרות. אירלנד עלולה למצוא את עצמה מבודדת לא רק בעת תחרויות אלא גם במשא ומתן על אירוח וטורנירים עתידיים.

זו לא רק שאלה של מוסר או אמירה ציבורית — זובחירה בעלת תוצאות מעשיות. המלצתי הברורה: אם יש צורך להתייחס לסוגיה פוליטית, יש לפעול דרך ערוצים דיפלומטיים ופדרטיביים ולא באמצעות חרם משחקים; מי שיעשה אחרת — ישלם מחיר קשה וחד־משמעי.